החלטה בתיק עב"ל 88/10

1.         לפנינו בקשה לתיקון טעות אשר נפלה, לטענת המבקשת, בפסק-הדין שניתן על-ידינו בתאריך 2.2.11.

            טענת המבקשת הינה, כי נפלה טעות בפסק-הדין בקביעה, כי יש מקום לתשלום הגימלה, רק בהתייחס להפסקת עבודת המבקשת, במהלך הריונה, במקום עבודה אחד - מכון "מאר", וכי היתה הסכמה של המוסד לביטוח לאומי לתשלום גימלה עבור שלושת מקומות העבודה, בהם עבדה המבקשת עובר להיריונה, ואשר בשניים מהם המשיכה לעבוד במהלך ההיריון.

2.         על-פי סעיף 39 לחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, חלות בבית הדין לעבודה הוראות סעיף 81 לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, (להלן: " חוק בתי המשפט"), אשר זו לשונו:

"(א) מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך 21 ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לעניין זה. לעניין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה.

(ב) בהסכמת בעלי הדין רשאי בית המשפט להחליט בכל עת על כל תיקון בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן.

(ג) ...".

            סוג הטעות, אשר לה טוענת המבקשת, איננה טעות מהסוג המפורט בסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט ועל כן, הסמכות לתקן טעות כזו, הינה רק בהסכמת בעלי הדין.

3.         בקשת המבקשת הועברה לתגובת המשיב, על מנת שיבהיר, האם אכן נפלה טעות, כפי שטוענת המבקשת, והאם היתה הסכמה של המשיב לתשלום גימלה לשמירת היריון עבור שלושה מקומות.

            כמו כן, אפשרנו למשיב להגיב עניינית על אופן התיקון בחישובים, כפי שמבקשת המבקשת לבצע, לרבות התייחסות ספציפית לסכומים.

4.         מתגובת המשיב עולה, בבירור, כי הוא לא אישר למבקשת גימלה לשמירת היריון עבור שלושה מקומות עבודה, שכן בשני המקומות בהם המעסיק מצא למבקשת עבודה חלופית, אין היא זכאית לגימלה לפי הוראות סעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (עיין סעיף 6 לתגובת המשיב, מ-12.4.11).

            לעניין זה, נציין, כי הוראות סעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי מגדירות מהי "שמירת היריון" המזכה בגימלה בהתמלאות תנאי החוק.

            בהתאם להגדרה קיימות שתי חלופות, אשר שתיהן מתייחסות להיעדרות מהעבודה בתקופת ההיריון, אם מחמת מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האישה או את עוברה, ואם מאחר וסוג העבודה, או מקום ביצוע העבודה, או אופן העבודה, מסכנים את האישה בשל היותה בהיריון ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה.

בענייננו, לגבי שניים מבין שלושת מקומות העבודה, בהם עבדה המבקשת, נמצאה לה עבודה חלופית והיא לא נעדרה מהעבודה, ועל כן, כפי שציין המוסד לביטוח לאומי, לא מתקיימת ההגדרה של "שמירת היריון".

            המבקשת לא טענה, כי נעדרה מהעבודה בבית החולים הצרפתי בנצרת, או בבית החולים "המשפחה הקדושה" בנצרת, ובהעדר היעדרות מהעבודה, אין זכאות לגימלה לשמירת היריון.

המבקשת אף לא טענה, ולא הוכיחה, כי העבודה החלופית, שהציע לה המעביד, היתה בלתי מתאימה ועל כן, היא סירבה לעבוד בעבודה זו.

העובדה, כי המבקשת המשיכה לעבוד בשני מקומות עבודה, בעבודה חלופית שמצאו עבורה, מצביעה על כך שהיא סברה, שהמדובר בעבודה מתאימה.

אישור המשיב בדבר זכאות המבקשת לגימלה לשמירת היריון, היה אישור עקרוני, בהתאם להוראות החוק, שכן תחילה, נדחתה תביעת המבקשת, אולם, בשום מקום, לא הודיע המשיב, כי הזכאות לשמירת היריון הינה עבור שלושה מקומות עבודה (עיין סעיף 13ב' לתגובת המשיב, מ-7.3.11, וסעיף 6 לתגובת המשיב, מ-12.4.11).

5.         כעולה מתגובת המשיב, המחלוקת בין הצדדים היתה, אך ורק, בנוגע לאופן חישוב שיעור הגימלה.

המשיב, בעת חישוב שיעור הגימלה, לקח בחשבון לעניין שכר העבודה הרגיל של המבקשת, המחושב בהתאם לסעיף 54 לחוק הביטוח הלאומי, את כלל הכנסותיה של המבקשת בשלושת מקומות העבודה, עובר ליום הקובע, ומשלקח בחשבון את כלל ההכנסות, לרבות במקומות בהם המשיכה המבקשת לעבוד, ולא הפסיקה בשל שמירת היריון, הרי סכום הכנסות אלה הופחתו בעת חישוב שיעור הגימלה, אשר לה זכאית המבקשת, לאחר שהגביל את גובה ההכנסות לסכום התקרה הקבוע בחוק.